בית הכנסת האר"י האשכנזי

בית הכנסת האר"י האשכנזי הינו אחד מבתי הכנסת העתיקים ביותר בצפת. מיקומו הוא בלב הרובע היהודי בעיר צפת העתיקה. במשך שנים ארוכות היה מקובל כי בית הכנסת שכן מחוץ לרובע היהודי הקדום במקום שנקרא 'שדה תפוחים' [חקל תפוחין קדישין] שם נהג האר"י לקבל עם חסידיו את פני השבת. האר"י ז"ל היה גדול מקובלי צפת, שפיתח שיטה חדשה בקבלה המקובלת היום ברחבי העולם היהודי כולו. עד גיל 36 חי האר"י הקדוש במצרים, בבית דודו רבי מרדכי פרנסיס שהיה ממונה על המכס במדינה. אז התגלה אליו אליהו הנביא והורה לו לעלות ארץ ישראל. באותו זמן פעל בצפת גדול המקובלים רבי משה קורדובירו [הרמ"ק]. לקראת פטירתו הורה הרמ"ק לתלמידיו כי ממשיכו יתגלה אליהם בלוויתו כזה שיראה את הענן הולך בעקבו מיטתו. ואמנם האר"י התגלה כממשיכו של הרמ"ק, והוא החל ללמד מספר מצומצם של תלמידים [שנקראו גורי האר"י] כשהבכיר ביניהם הוא רבי חיים ויטאל [המהרח"ו]. האר"י הגיע לצפת בשנת 1570, והוא חי בה שנתיים עד לפטירתו בגיל 38 בלבד.

 

בשנים האחרונות הועלתה השערה כי בית הכנסת נבנה במחצית הראשונה של המאה ה- 16 ע"י עולים יוצאי ספרד. עולים אלו שהתיישבו תחילה ביוון (לאחר גירוש ספרד שחל בשנת 1492 לספירה) עלו לארץ ישראל בשנת 1517, לאחר שכבשו צבאות העותומנים את ארץ ישראל והתיישבו בעיר צפת, זמן רב בטרם הגיע האר"י אל העיר. בצפת הקימו העולים את בית הכנסת שנקרה תחילה בשם 'גרגוס' (יווני). רק לאחר העלייה החסידית [במאה ה- 18], מארצות אשכנז, הוסב שמו לבית כנסת האר"י האשכנזי.

 

מצד שני, מעל הכניסה לבית הכנסת מונח שלט אבן ובו כתוב "חקל תפוחין קדישין, מה נורא המקום הזה, בית המדרש הגדול מרבינו האר"י הקדוש זיע"א, הוקם ש' שלח, תוקן ש' תרצ"ז". אם נתייחס לשלט זה כאמת היסטורית הרי שתאריך הקמתו של בית הכנסת הוא 1578, שש שנים לאחר פטירתו של האר"י, אלא שהשלט והכתובת שעליו נקבעה במקום לאחר השיפוץ שלשנת, 1937  וממילא שאין בו שום הוכחה אמיתית על זמן ייסוד בית הכנסת.

 

 

כרבים מבתי צפת, פונה פתחו של בית הכנסת לכיוון מערב אל עבר קבר רשב"י. בחצר בית הכנסת ניצב עמוד אבן רבוע ובראשו שקערורית ששמשה ל'הדלקה זוטא' בעבור קשישים וחולים שלא יכלו להצטרף לתהלוכת ההדלקה על קברו של הרשב"י במירון, שנערכה מדי ל"ג בעומר.

כפי שתיארנו כבר בסקירתינו את בית הכנסת על שם האר"י הספרדי, בשנת 1759 ארעה רעידת אדמה גדולה בצפת ובית הכנסת נפגע. כשמונים שנים מאוחר יותר ארעה רעידת אדמה קטסטרופאלית שהחריבה את העיר צפת ואת סביבותיה והותירה אלפי הרוגים. היה זה בכ"ד טבת או ה- 1 בינואר. בזמן תפילת המנחה החרידה את העיר רעידת האדמה העצומה והחריבה את הערים טבריה וצפת. ההרס והחורבן הועצמו על ידי סדרה של גלי צונאמי שעלו מן הכינרת. במהלך אסון טבע זה נהרס כאמור גם בית הכנסת על שם האר"י האשכנזי.

 

מקובל כי ארבעת העמודים המרכזיים של בית הכנסת כמו גם הכותל הדרומי שרדו. באגרת שנשלחה על ידי מזכירו של משה מונטיפיורי, ד"ר אליעזר הלוי, שנה וחצי אחר הרעש, מתברר שבית הכנסת כבר עמד שוב על תילו באותו זמן. בשנת 1857 נבנה הבניין מחדש כפי שמעידה כתובת אבן על בית הכנסת. מאז לא חלו שינויים משמעותיים בבניין. מאותה תקופה שימש בית הכנסת כמקום תפילה המרכזי של העדה החסידית בצפת ללא שיוך לחצר חסידית מסוימת.

 

הנכנס אל פנים בית הכנסת לא יכול שלא להתרשם מארון הקודש המגולף מעץ, הגדול במימדיו, והמתנשא לגובה רב. הארון כולל פיתוחים צבעוניים ובהם מוטיבים של סמלים יהודיים, צמחים, בעלי חיים ועוד. המסורת הצפתית אומרת שהאומן שבנה את ארון הקודש היה נגר שעלה לצפת מגליציה, מה שהגיוני בהתחשב בעובדה שבארץ זו קיימים עדויות על ארונות קודש דומים. בניית הארון הסתיימה כנראה סמוך לסיום בניית בית הכנסת ב-1857. עדות מעניינת מספרת כי רב העיר צפת – רבי שמואל הלר התנגד לשיבוץ דמויות של בעלי חיים בארון, ופרסם על כך קונטרס. מכל מקום ישנם היום דמויות מוצנעות של בעלי חיים הארון. לרב הלר מיוחס סיפור נוסף הקשור בבית הכנסת: את אחד העמודים מקיפה סבכת עץ. סבכת העץ נבנתה בהוראתו של הרב, לאחר שהאר"י הקדוש התגלה אליו שם באחד הלילות בהם בילה בלימוד בבית הכנסת.

 

בימי מלחמת השחרור ניתז רסיס פגז שנורה על ידי תותחי צבא ההצלה של קאוקג'י. הרסיס פגע בבית הכנסת, ניתק את סורג הברזל של החלון ונתקע בשולי בימת התפילה, מבלי שגרם פגיעה בנפש. חשוב להדגיש כי באותה העת התכנסו בתוכו רבים מיהודי צפת בתקווה למצוא בו מחסה. אגב, את החור, שיצר הרסיס בבמה, ניתן לראות עד היום.

 

בבית הכנסת קיימים מנהגים הנשמרים עד היום בקפדנות על ידי הגבאים המקומיים. א. מגביהים את ספר התורה גם לפני הקריאה. ב. בראש חודש קוראים הלל בלא ברכה. ג. בשלשת הרגלים לא קוראים את המגילות מבין חמשת המגילות. ד. הכהנים עולים לדכון רק ביום שבו מתפללים מוסף. ה. בתפילת מנחה לא אומרים תחנון. ה. בתפילת יזכור הנאמרת ביום כיפור ובשלשת הרגלים מוסיפים גם תפילה לזכר נשמת עולי הגרדום ששבעה מהם קבורים בעיר צפת.