בית הכנסת אבוהב

בית כנסת מהר"י אבוהב בצפת שוכן בלב העיר העתיקה של צפת, הוא נוסד במאה ה-16 וקרוי על פי המסורת על שמו של רבינו יצחק אבוהב זיע"א בעל מחבר הספר מנורת המאור, מחבר הספר מנורת המאור.רבי יצחק אבוהב, הוא דרשן מחכמי ספרד, שחי בראשית המאה ה-15, שכתב את הספר המפורסם "מנורת המאור".

כאשר גורשו היהודים מספרד בשנת 1492, היה ברור לחלקם שאת ספר התורה הקדוש שכתב רבי יצחק אבוהב לא ניתן להשאיר מאחור. קבוצה של מגורשים נשאה את ספר התורה כל הדרך אל צפת, וכאשר הגיעה, מצאה את בית הכנסת הידוע היום כבית הכנסת אבוהב, כמתאים ביותר לשכן בו את הספר המיוחד והקדוש. בקיר הדרומי, הפונה לירושלים, ממוקמים שלושה ארונות קודש. בארון הימני נמצא ספר התורה המדובר אשר נכתב על פי המסורת על ידי רבי יצחק אבוהב.

יתכן כי רבי יעקב בירב הוא זה שהביא לצפת את ספר התורה המיוחס לרבי יצחק אבוהב, ספר שמעניק לבית הכנסת משנה חשיבות. ספר התורה הזה נחשב לעתיק שבספרי התורה המצויים בצפת וסביבו צמחו מסורות ואגדות רבות. מסופר שרבי יצחק אבוהב טבל את גופו במקוה הטהרה 26 פעמים בכל פעם לפני שכתב את שם ה' בספר התורה (הגימטריא של שם הויה היא 26).הספר ספון כל השנה בארון הקודש ומוצא לקריאה רק שלוש פעמים בשנה: ביום כיפור, בחג השבועות ובראש השנה [ראשי תיבות כש"ר].

ספר תורה אחר שנמצא בבית הכנסת אבוהב הוא ספרו של רבי סולימאן אוחנה, רב ומקובל מפס שבמרוקו, שעלה לצפת והתחבר לתלמידי האר"י. ספרי תורה אלה העניקו משנה חשיבות לבית הכנסת ועל כן נהגו יהודי צפת במשך הדורות להתכנס בו ולחוג בהילולה רבתי את ליל חג השבועות - ליל מתן תורה. בבית הכנסת נהוג היה לערוך בימי שישי טקסי כלולות. לאחר תפילת מנחה, בהשתתפות החתן וברוב עם, נהגו להוביל את הכלה בתהלוכה שבראשה צעדו כליזמרים ואחריהם רקדו ושרו בני הקהילה.

ברעידת האדמה בצפת שהתרחשה בשנת תקצ"ז (1837), חרב בית הכנסת, ורק הכותל הדרומי נותר בשלמותו; יהודי העיר ייחסו זאת לקדושתו של "ספר אבוהב".

כיפת בית הכנסת מעוטרת בסמלי שנים עשר השבטים, בציורים של כלי נגינה ששימשו בבית המקדש, וכן בחמישה כתרים: כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות, כתר שם טוב, וכתר ייחודי; כתר קרובה הישועה.

בצידה הדרומי, הפונה לירושלים, של כיפת בית הכנסת מצויר מסגד אל אקצה ותחתיו הכיתוב "מקום בית המקדש".

ציור כיפת הסלע נמצא בחלק הדרומי של תקרת בית הכנסת, הפונה לכיוון ירושלים, והוא בעצם אחד משלל פרטים המשולבים בציור הצבעוני. הציורים בבית הכנסת צוירו במהלך המאה ה-19 וחלקם בראשית המאה ה-20.

הציור נמחק בשנת 2012 על ידי אלמונים, ושוחזר חמישה חודשים לאחר מכן. על קירות בית הכנסת תלויים ציורים של הציירת הארצישראלית, ציונה תג'ר.

בבית הכנסת מתקיימת שירת הבקשות בלילי שבתות, ובמקום מופיעים גדולי הפייטנים והחזנים.